אהובי

 

מַלְּאוּ יָמַי שְׁמָשׁוֹת

מַלְּאוּ יָמַי אַהֲבָה

כְּשֶׁיָּבוֹא אֶפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת

וְאֶהְיֶה אֲדָמָה רְטֻבָּה.

 

מִרְפֶּסֶת גּוּפִי לִקְרָאתוֹ רוֹזְמָרִין

וְהוּא אֶשְׁכּוֹלוֹת גְּפָנִים.

יֵשׁ, בַּחֹשֶׁךְ, בְּטֶרֶם שְׁנָתוֹ,

אֲנִי שׁוֹמַעַת עֵנָב נִפְתַּח.

 

הִנֵּה הוּא מַגִּיעַ לַשַּׁעַר,

מֵסִיר אֶת חֹשֶׁן בִּגְדּוֹ

הַמְּשֻׁבָּץ רְסִיסִים מֵרִצְפַּת בֵּיתֵנוּ.

 

הוּא נוֹשֵׁק וּמַתִּיר לִי

לִפְרֹשׁ צַלְעוֹתַי

בַּמִּרְוָח שֶׁבֵּין צַלְעוֹתָיו.

אֲנִי שָׁבָה אֵלָיו.

 

*

אֲהוּבִי מְשׁוֹרֵר בְּאָזְנֵי יְדִידִים

עַל שִׂמְחַת מֶחֱוַת גּוּפֵינוּ.

הֵם שׁוֹמְעִים וְנִכְוִים,

כְּאָדָם הַמְדַמְיֵן טַעֲמוֹ שֶׁל לִימוֹן.

 

כְּשֶׁעוֹצֵר מִדְּבָרוֹ, מְבָרֵךְ לְשָׁלוֹם.

נִפְנוּף יָדוֹ מְלַטֵּף מֵרָחוֹק

אֶת כָּל אֵיבְרֵי גּוּפִי.

 

*

אֲהוּבִי מְנַשֵּׁק אֶת יָדִי הַנִּפְרֶשֶׂת

כְּמוֹ חִבּוּר הָרִיסִים אֶל עַפְעַף.

הוּא אָדָם הָאוֹחֵז אֶתְרוֹג

וּמְקָרֵב אַפּוֹ לְהָרִיחַ.

 

אֲהוּבִי שֶׁמָּצָא אִשָּׁה,

חִפֵּשׂ וּמָצָא בְּתוֹכוֹ.

הִיא יָפָה, הִיא יָפָה מִמֶּנִּי.

 

*

אֲהוּבִי אוֹחֵז בַּסָּדִין

כְּמוֹ הָיָה תַּבְנִית גּוּפִי.

אִם אֶרְצֶה לְהַסְבִּיר אוֹתוֹ

אֶצְטָרֵךְ לְפַתֵּל אֶת גַּבִּי.

 

 (גַּם אִם אֶכְתֹּב עָלָיו שֶׁבַע שָׁנִים,

לֹא יָבוֹאוּ הַשָּׁנִים הָרָעוֹת)

 

אֲהוּבִי פָּרוּשׂ מוּלִי

רֹאשׁוֹ בְּמִסְגֶּרֶת הַכַּר.

לוּ הָיָה לִי כֶּסֶף הָיִיתִי שׂוֹכֶרֶת

עֶשְׂרִים נְעָרוֹת לְקַנֵּא.